8.8.17
יש לי אלוהים
בבטן
רך, סלחני ואוהב
הוא פוקד את
ראשי
בלילות לא שנת.
אינני אורח,
הוא פוסק
אינך קרוא
אני מבהירה,
מפני מה להתנחל
במקומות
טעונים?
אתה אלוהים
אמוציונלי
שלי
מוטב היה
אלמלא
הפכת
אנליטי..
מודעות פרסומת
חורבן
15.9.18
אפילו לא טירה אחת נותרה שלמה,
חלונות כל הארמונות נחרבו
ועל צמיחת המבצרים באה כליה.
רגל גסה
עצבה תלוליות, תלוליות
פסחה על
בורות שמלאו פיהם מים
לשמר את חללם.
עכשיו שעת ערב מאוחרת
הילדים ששטפו את החול מעל גופם
כבר נמים את שנתם
רק חוף גלמוד
מתייסר ומתנחם –
הבוקר
השתעשעו כאן ילדים.
התמונה מתוך האתר "מסע אחר"
מלאכיה נרדמו כולם
היום סיימתי לקרוא את "מלאכיה נרדמו כולם" של מירה מגן.
חלקכם וודאי זוכרים שהיא הסופרת החביבה עלי, וירטואוזית של מילים. איזו שפה פיוטית, איזה עושר. אריגת מיומנת של עלילה כל אלה גורמים לי להיות ירוקה מקנאה. כושר ההתבוננות שלה מדהים, הדימויים שלה מן היפים שקראתי. אם רק הייתי יכולה הייתי מצטטת לכם תשעים אחוזים מהספר. אבל כיוון שאני חסה עליכם ולא יודעת עד כמה אתם תמימי דעה, אביא רק שלושה ציטוטים אקראיים (יש כל כך הרבה) את ההחלטה לשתף אתכם בחוויה קבלתי לקראת סיום קריאתו ולכן הם רוכזו משלושה ארבעה עמודים בלבד.
"הוא רואה לי את הדמעות גם כשהן עוד אפונים בתרמילם"
"מריה את יש לך מולך איש שאצבעותיו מרצפות את הפרוסה במטבעות צנונית"
לא להתעלף?
"דוהרת למשימותיה פגעה המכונית הקטנה (הבהרה: מדובר בצעצוע של מכונית משטרה) בקערית הזיתים והעיפה אותה אל שולי הכביש (שולי שולחן האוכל) ומשם אל הרצפה. כמו חשודים נמלטים התפזרו הזיתים השחורים לכל עבר…"
תיאורים כאלה לא יכולים להשאיר אותי אדישה, אני מיד מתאהבת.
כבר הולכת לשלוף ספר אחר שלה, יש לי, כמובן שיש לי!
ליריקה
איזה מזל שיש את "ליריקה", שם אני מפציעה מדי פעם ומזכירה לעצמי שגם אם אני ממעטת לכתוב פוסטים בבלוגים המנומנמים שלי , עדיין נשמרת לי הזכות לצרף קישורים 
אשמח לתגובותיכם באתר "ליריקה".
תודה ושבת שלום
תמיד לפנק
כבר בשבוע שעבר רציתי להעלות את התמונה של עוגת הכריך החתיכית הזו, אבל היא "תפסה תחת", סרבה בעקשנות להשוויץ ולהשתקע בעולם הוירטואלי.
לא הועילו תחנוני לוורדפרס, ניסיונותי לרצות את אלוהי התמונות, אפילו הקללות שהסתננו מרצונן החופשי לא עזרו, אז הרמתי ידיים (זמנית כמובן, אינני מהמוותרות) והנה אני מוכיחה שאין דבר העומד בפני הרצון, יש רק דבר שעומד, מתעייף ורוצה לשבת .
זו עוגת כריך שהכנתי לישיבת הצוות האחרונה שלי, אני יודעת שמצפים ממני להביא כיבוד מפנק ומושקע, כי כך הרגלתי אותם, שאני אאכזב????
בעוגת כריך הזו זו יש שכבות של גבינות שום שמיר, סלמון מעושן, גמבות כבושות וסתם גבינה לבנה5%. אמנם הכוכבת היתה חלק מהכיבוד שהכנתי אבל ללא ספק גנבה את ההצגה מכל הכוכבים האחרים על השולחן.
זהו זה נגמר, עוד חודש פורשת לגמלאות.
חותמת פרק חשוב בחיי.
אמא
לא זוכרת אם בעבר העליתי את השיר הזה ואם כן אתם בוודאי תסלחו.
כל כך הרבה זמן לא העליתי לכאן שום פוסט שהרגשתי צורך להבליח שוב רק כדי שתזכרו שאני קיימת.
כשחיפשתי בפינטרסט תמונה על אמא גיליתי שרובן הן של אוכל. לתומי חשבתי שלאמא יש ערך מוסף. קצת יותר מסתם אופה, בשלנית, או מנקה ולכן שיניתי את החיפוש "לליטוף" והעלתי בחכתי הרבה מאד תמונות של חיות מחמד. החיפוש של המילה "אהבה" הניבה הרבה מאד שירים ומכיוון שיש לי שיר משלי, תודה רבה פינטרסט, אבל בלי טובות …
23.2.13
כל כך הרבה
רציתי לספר לך
ולא אמרתי דבר.
גיליתי –
זולת ההכרה שעדיין
תוססות בי בבואות דמותך
באותן סצנות שאין להן סוף,
ידך עודה מלטפת
את מצפוני.
מי שלא רוצה נחל ליד הבית, שיקום!
יש לי חלום לגור ליד נחל, שוצף ומלא חיים. כזה שצליל פכפוך המים יעורר בי את כל החושים.
הרבה שירים כתבתי על כך, לבסוף החלטתי לצייר לי אחד ולתלות על הקיר בסלון.
לצערי בצילום הציור יוצא דהוי, אבל בשביל לשתף אתכם בחוויה זה מספיק.
